לקראת מערכת הבחירות האחרונה החלה מפלגת ישראל ביתנו, לאור תגובותיהם של ערביי ישראל ופעילי שמאל שונים למבצע "עופרת יצוקה", בקמפיין לאומני תחת הסיסמא – "בלי נאמנות אין אזרחות". חוק האזרחות שמציעה מפלגת ישראל ביתנו מציע תנאים דומים לחוקי נירנברג. זה באמת נשמע מפחיד ונורא, אבל אלו רק ססמאות בחירות (כך רבים מקווה) שנועדו למשוך אש ופרסום. הדבר המפחיד יותר הוא הדרישה של ליברמן להשאיר את שר המשפטים דניאל פרידמן בתפקידו.
אז ליברמן הפך להיות האיש המחוזר ביותר בפוליטיקה אחרי מערכת הבחירות האחרונה, עם מפלגה שלישית בגודלה, משמעת ברזל והליכה אחרי הפיהרר באש ובמים. אבל כיאה לפיהרר – ליברמן הוא זה שקובע את הכללים. דבר ראשון, בזמן שהמדינה במשבר כלכלי ובבעיות בטחוניות (מתי לא היינו?) הפיהרר החליט לקחת חופשה ולנוח קצת. שכולם יזיעו, יאיימו, יחזרו ויפוטרו, אבל הוא יוצא לחופשה, שהמדינה תחכה לו. זה כמו שנפגשים כמה חבר'ה ואז זה שחושב שהוא מצחיק בא ואומר "טוב, הגעתי, אפשר להתחיל" – אותו הדבר רק במבטא רוסי וממש לא מצחיק.
חוץ מחוק האזרחות הטרנדי ושינוי שיטת הממשל ועוד כל מיני דרישות אחרות (כראוי למפלגה השלישית בגודלה), הציב ליברמן דרישה להשאיר את דניאל פרידמן, שר המשפטים, בתפקידו הנוכחי. זה הרבה יותר גרוע מ"חוק האזרחות" שנועד למשוך אליו תשומת לב תקשורתית (חובקת עולם, יש לציין). פרידמן, לא רק שהוא לא טוב, הוא רע – רע מאוד.
דניאל פרידמן מתפקד כבר יותר משנתיים כשר המשפטים בממשלת אולמרט והצליח לפגוע ביציבות ובכוחה של מערכת המשפט כפי שלא עשה אף שר משפטים לפניו. כאשר זיהה את עצמו כאיש מפלגת שינוי, הגן בחירוף נפש על מעמדו של בית המשפט אל מול המתקפות החרדיות -
"מדובר בחלק מהתכחשות כוללת למנגנונים הדמוקרטיים שהקימה המדינה. השאלה אינה נוגעת רק להליך מינוי שופטי העליון, שנחשב לאחד הטובים והמאוזנים מסוגו".
אולם, לאחר מינויו לתפקיד שר המשפטים, החל בעקשות לצמצם ולהגביל את כוחו של בית המשפט העליון.
פרידמן החליף את חיים רמון, עוד שר משפטים עם לשון חלקלקה, והחל במסע ההרס שלו באמצעות הגבלת סמכותו לביקורת שיפוטית (ביקורת אל מול שתי הרשויות האחרות – המחוקקת והמבצעת) ושינה את החקיקה כך שרק בית המשפט העליון יוכל לפסול חוק שחוקקה הכנסת העומד בניגוד לחוקי היסוד. אבל כדי להקשות על הפעילות הדמוקרטית עוד יותר, ולגרום לציבור לסתום את הפה או סתם לייאש אותו פרידמן שינה את החקיקה כך שרק הרכב של 9 שופטים (לפחות!) ששני שלישים מהם תומכים בפסילת החוק יוכלו לפסול חוקים. יודעים מה? נגיד שזה הגיוני, נגיד שפרידמן עשה את זה כדי שהמדינה לא תצטרך למצוא את עצמה כל יומיים בבית המשפט מגנה על חוקים, נגיד. אבל פרידמן גם מציע שלכנסת תהיה האפשרות לגבור על בית המשפט העליון ולהקנות תוקף לחוק שנפסל. כלומר, המחוקק הופך להיות כל-יכול, מערכת האיזונים והבלמים שקיימת במדינה נראית כמו מערכת הבלמים של הרכב שלי (רמז: לא משהו).
אבל פרידמן לא מסיים שם, הוא שם לעצמו מטרה – להפוך לפודל של הפוליטיקאים ולרמוס את שלטון החוק, את מערכת השיפוט בישראל ולגרום לציבור לאבד לחלוטין את האמון בבתי המשפט ("היי, מה בתי המשפט כבר יכולים לעשות?"). פרידמן החל בתהליך חקיקה שמצמצם את מתחם השפיטות ממנו הוא מוציא את מדיניות הממשלה בתחום המדיני, הבטחוני והתקציבי, מה שאומר למעשה שאם בונים גדר הפרדה אליה אתם מתנגדים אידיאולוגית – בית המשפט לא יכול לעשות כלום, ואם מפנים אתכם מהבתים שלכם מסיבות בטחוניות או מדיניות (נגיד, החזרת שטחים) – בית המשפט לא יוכל לעזור לכם.
תעיפו מבט בציטוט של פרידמן למעלה, מלפני כמה שנים, ועכשיו תקראו את זה:
"העליון פועל כמו מפלגה דתית; הוא מנהל תעמולה ועושה לובי אצל עיתונאים וח"כים"
פוליטיקאי או לא פוליטיקאי?
אגב, פרידמן לא עשה רק דברים שרומסים את מערכת המשפט, הוא גם הקים בית משפט מחוזי בפתח תקווה. חבל שהוא לא יוכל לעשות הרבה.
14:37
מפחיד.
לאללה לאללה.
הלוואי שלא יקרה, איכשהו.